חסר לי אותך בחיים.
בעיקר עכשיו כשאני שתויה ולבד, לבד בבית, לבד בישוב.
לבד בלב.
לאחרונה יש לי לבד בלב. אני נהיית יותר בת אדם בזמן האחרון, מתחילה לאהוב את עצמי באמת. לא שפעם לא אהבתי, אבל חוסר בטחון בהחלט היה שם.
אבל חסר לי צלע, חסר בי משהו, מאז הבעיות עם ההורים.
וזה גורם לי להתגעגע אליך בלילות, ולחטוף בחילה בימים.
אתה מקשה עלי בצורות רציניות.
אני מוסרת לך כל הרבה מידע עליי ועליי מולך, ואיך אני מרגישה. ואתה לא יודע להתנסח ולהסביר את עצמך, או לא רוצה, ככה שאתה משאיר אותי עם ריק - בור שחור - בלב שלי.
אני חושבת על זה לפעמים, למה נתתי לבחור ממוצע כמוך לשבש לי את הלב בצורה הזו. למה אתה ככה, למה אני אוהבת אותך ככה, למה אני מתגעגעת אליך ככה. למה אתה לא ככה פה.
ומה מתסכל, שאולי אתה כן ככה אוהב, ככה מתגעגע, ככה רוצה.
אבל איזה בחור מצליח ככה לשלוט בעצמו הא?
יש לי ריק כזה גדול בלב, ובלילות אני רוצה שתמלא לי אותו. ובלבד אני רוצה שתמלא לי אותו, ובכלל אני רוצה שתמלא לי אותו.
אבל בבוקר אני מתפכחת, ואז הטוב והרע משמשים שם יחדיו בערבוביה.
;){kind=link}