"את נראית יפה היום" הוא אומר לי. הלב שלי מנתר ואני אומרת "תודה. אתה חמוד כשאתה מחמיא". אני מניחה מרפקים על הבר מחייכת לעצמי בלב. כשאני מרימה את העיניים אני רואה אותו מסתכל.
המבוכה היא אולי הדבר הכי קבוע ביננו.
אני לוקחת את כוס היין, "שעוד לא נגמלת מהרגלים מגונים" הוא אומר, ואני נהנית מהגילוי הקטן שלו - הוא זוכר מה שאני אומרת, אולי מדי פעם קורא מחדש את מה שכתבתי לו.
"בואי נלך מכאן" הוא מציע, מסובב על האצבע את המפתחות. שנינו יודעים שאי אפשר, הערב רק התחיל פה, אבל גילוי הרצון מנחם את החלק בלב שלי שהתייבש מלחכות לו.
"בוא, בוא נלך לחופה" אני אומרת, "תכף מתחילים".
ומול נהר עיניים אנחנו הולכים זה לצד זו.
;){kind=link}