ברגע הנוכחי אני חושבת שכנראה לעולם לא אתחתן.
האמת בכמה רגעים ביום האחרון,
וכמו שאמרתי על זה נוכחי, גם הם היו נוכחים מאוד.
ואני יודעת כבר מה שלמדתי אחרים - שאתה לא מכיר את המשתנה שעוד לא בא, ולכן לא יודע לנתח את המציאות באופן סביר ולתת מסקנה.
אבל עכשיו אני יודעת, אני מרגישה, שכל העניין הזה של חתונה עושה לי בחילה.
עושה לי בחילה לחלוק עם מישהו מיטה,
עושה לי בחילה לחיות במקום, בבית שהוא לא מבצר, שהוא לא רק שלי.
עושה לי בחילה שיהיה צופה לדמעות שלי, לאכזבות שלי, לכשלונות שלי.
כל הקונספט הזה של שיתוף, של חלוקה, חתונה, עושה לי עכשיו בחילה.
ואני מדברת על מובן פיזי לחלוטין.
כשאני חושבת על כל הדברים האלה, שתביא איתם החתונה, הלב שלי דופק מהר יותר, אני נושמת מהר יותר ואני מדחיקה מדחיקה הכל לקצות המחשבה - כי משם, אני יודעת, במהרה הדברים נעלמים.
;){kind=link}